סקירת הספר על-ידי יהודה בורוביק, עורך ביעף - כתב-עת לתעופה וחלל, מתוך גיליון e149, אוקטובר 2019.
יכולתו של חיל האוויר הישראלי הצעיר לקלוט עשרות מטוסים חדשים מסוגים שונים ולהפעילם מבצעית במהלך מלחמת העצמאות ב-1948 ובתחילת 1949 התאפשרה אך ורק בזכות טייסים, אנשי צוות אוויר אחרים וצוותים טכניים מכל רחבי העולם, שהתנדבו לסייע למדינת ישראל שזה אך קמה כדי להדוף את המתקפה של מדינת ערב מכל עבר.
כפי שחקר ומצא אדי קפלנסקי בספרו "המעופפים הראשונים" (שפורסם ב-1993 על-ידי ענף תולדות חיל האוויר), 212 מתוך כלל 303 הטייסים ששירתו בתקופת מלחמת העצמאות (כ-70%) היו מתנדבים ומגויסים זרים מ-14 מדינות - בעיקר מארה"ב, דרום אפריקה, בריטניה וקנדה. רובם המכריע צברו את ניסיונם הקרבי במלחמת העולם השנייה, שהסתיימה כשלוש שנים לפני הקמתה של מדינת ישראל, כטייסי קרב או תובלה. אך לא כולם היו יהודים, שראו חובה מוסרית לסייע בהקמת הבית הלאומי לעם היהודי.
העובדות העיקריות על השתתפותם ותרומתם של מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל) במלחמת העצמאות ידועות ומתועדות במקורות רבים - הן בספרים הרשמיים שפרסם ענף היסטוריה בחיל האוויר, הן בספרים של היסטוריונים לא-רשמיים, ובמיוחד בספרי זיכרונות של חלק מהמעורבים. אבל תמיד יש מה להוסיף.
רוברט גנדט היה טייס קרבי בחיל הים האמריקני במטוסי A-4 סקייהוק. לאחר שחרורו משירות צבאי הטיס במשך 26 שנים מטוסי נוסעים כקברניט בחברות התעופה פאן אמריקן ודלתא, ובנוסף השתתף במופעי אווירובטיקה במפגנים אוויריים. הוא לא הסתפק רק בעיסוק ממשי בתעופה, אלא גם צבר לעצמו מוניטין כסופר מצליח, כשפרסם 15 ספרים - חלקם ספרי היסטוריה תעופתית וחלקם מותחנים בנושאים הקשורים לתעופה. ספריו זכו להצלחה רבה, ואחדים מהם הפכו לרבי-מכר.
לפני שנים אחדות התוודע גנדט לפרשת טייסי המח"ל בעקבות פגישה עם הטייס מיטשל פלינט, ששירת בחיל האוויר ב-1948. בנו של מיטשל, מייקל פלינט, שעוסק זה שנים רבות בהנצחת סיפורם של אוויראי המח"ל, על מסך הקולנוע ובדפוס, הביא את גנדט לביקור בישראל, ויחד עם אביו ערך לו סיור בשדה התעופה בהרצליה שם פעלה טייסת 101 בתקופת מלחמת העצמאות. פלינט האב ובנו הצליחו להלהיב את גנדט, שהחליט לבסוף: "ידעתי שמישהו צריך לספר את הסיפור הזה".
גנדט העמיק להתעניין בטייסי המח"ל במלחמת העצמאות, נפגש עם טייסים אחדים שנותרו בחיים ושמע את סיפורם, אסף חומרים ממקורות שונים, וניגש לכתוב את ספרו ה-16 תחת הכותרת: Angels in the sky.
הספר עוסק בעיקר בטייסי מח"ל של טייסת הקרב הראשונה, 101, שהפעילו מטוסי אוויה S-199 שנרכשו בצ'כוסלובקיה ובהמשך גם מטוסי ספיטפייר ומוסטנג, ומתאר את פעילותם המבצעית ממאי 1948 עד ינואר 1949. זהו התיאור הנרחב ביותר על מעללי טייסת 101 שפורסם עד היום, שמביא את סיפורם של כל אחד מהטייסים שפעלו במסגרתה. בספר משולבים גם נושאים אחרים, כמו פרשיות רכש המטוסים בארה"ב על-ידי אל שווימר ועוזריו, להק תובלה אווירית וטייסת 106, טייסת 69 הפטישים ומפציצי ה-B-17 שלה, וגף 35 שהפעיל מטוסי נורסמן והרווארד.
המחבר מתאר יפה את הבעייתיות בהפעלת מטוסי ה-S-199, שהיו גרסה צ'כית של המסרשמיט Bf 109G-14 הגרמני עם מנוע חלש יותר ומדחף חדש. המדחף בעל שטח הלהבים הגדול יותר הגביר את נטיית המטוס לסטות שמאלה לאחר שגלגל הזנב התרומם בהמראה, וחייב הטיה גדולה של הגה הכיוון לקיזוז הסטייה. גנדט יוצר רושם לא מדויק, שהתאונות הרבות בטייסת 101 נגרמו בעיקר באשמת המטוס הסורר והקשה להטסה (שכונה "פרד" עקשן), אך האמת היא שגם הטייסים היו אשמים לא במעט. רובם לא טסו כלל בשלוש השנים שחלפו מאז סוף מלחמת העולם השנייה ולכן ניתן להגדירם כ"חלודים", ורובם לא עברו תהליך הסבה מסודר ללימוד הטסת המטוס שלא הכירו, כפי שצריך היה להיות. לא מפליא, לפיכך, שטייסים שעלו על "הפרד" ללא כל הכנה מוקדמת התרסקו בהמראה או בנחיתה בגיחתם הראשונה. בסוף דצמבר 1948 נותרו בטייסת שישה מטוסי S-199 בלבד, מתוך ה-24 שנקלטו בין מאי ליולי אותה שנה - כתוצאה מהיפגעות בפעילות מבצעית ומהתרסקות בתאונות.
רוברט גנדט יודע לכתוב. הספר המקורי באנגלית כתוב יפה מאוד, בסגנון שוטף, מרתק וקל לקריאה. אבל יש להדגיש, כי אין זה ספר היסטוריה עם ציון מראי המקום למקורות של כל עובדה, כי אם ספר סיפורי. כאשר מסתמכים על סיפורים מזיכרונם של אנשים, אי אפשר לצפות שכל המתואר יהיה באמת נכון. דוגמה לזיכרון מתעתע: גנדט מצטט את סיפורו של גורדון לוויט (מתוך ספר זיכרונותיו Flying under two flags, שהופיע ב-1994) כי הטיס מסרשמיט (S-199) בגיחה מבצעית ב-28 בדצמבר 1948 והפיל בקרב אוויר פיאט G55 מצרי. אך האמת ההיסטורית שונה: דו"ח רשמי של חיל האוויר על אותה גיחה, שהגיע לידינו מארכיון צה"ל, קובע כי לוויט הטיס אז את מטוס הספיטפייר מספר 2001. טייסת 101 כלל לא הפעילה מטוסי מסרשמיט באותו יום!
דוגמה שנייה: גנדט כותב על "פייפרים" בהקשר לשירות אוויר בתחילת 1948 ובהקשר לטייסת הראשונה בפיקודו של בוריס סניור בשדה דב ב-4 ביוני 1948. האמת ההיסטורית היא, שמטוסי פייפר קאב נכנסו לשירות חיל האוויר רק בספטמבר 1948. המטוסים הקלים שאליהם התייחס גנדט היו אוסטרים, ולא פייפרים.
בסיום הספר מתייחס גנדט לשאלה המסקרנת: מה הניע טייסים לא יהודים לסכן את חייהם במלחמה שאין להם קשר אליה ובזירה רחוקה ותובענית (ואחדים מהם אכן נהרגו או נפצעו)? והתשובה הידועה: לוחמים רבים התקשו לאחר תום מלחמת העולם השנייה לחזור לשגרה רגועה ומשעממת. "חסר להם הריגוש שבמלחמה", כותב גנדט.
תרגום עברי לקוי
בעוד שהמקור האנגלי בהוצאת W. W. Norton & Company כתוב היטב, עם הקפדה על הסימון הנכון והכינוי של המטוסים, ואזכור מדויק ברוב המקרים של שמות האנשים, המהדורה העברית של הספר לוקה בפגמים.
הוצאת אופוס ניסתה להפיק מוצר איכותי. גייסו מתרגם מקצועי ברמה טובה, בועז וייס, שבתרגום הבסיסי שלו גילינו רק טעויות ספורות. אתי לוי-שוב עשתה עבודה סבירה בעריכה לשונית והגהה - נותרו רק שגיאות הגהה בודדות, אך היא לא הקפידה על הכיתוב העברי של חלק מהשמות הלועזיים. מכיוון שהמתרגם והעורכת הלשונית אינם מבינים בהכרח בתעופה ואינם בקיאים במונחים המקובלים בתעופה, נכון עשו בהוצאת אופוס שגייסו מומחה בתעופה כדי שיבדוק את התרגום ויבצע עריכה מקצועית. אולם המומחה שנבחר - הטייס הוותיק, סא"ל (בדימוס) ערן רמות, לא סיפק את הסחורה. מתברר, שלא מספיקה מומחיות בתעופה כדי לבצע עריכה מקצועית ראויה של ספר. עריכה היא מומחיות בפני עצמה, שדורשת כושר הבחנה בדקויות, ידע מקצועי בנושא ורקע היסטורי רחב יריעה.
לא נלאה את הקורא בכל טעויות התרגום והעריכה בעברית שגילינו. נציין רק שני דברים עיקריים:
בספר עברי ראוי לכתוב את כל הנתונים ביחידות של מטר, קילומטר, קילוגרם וכדומה, ולא להשאיר יחידות של רגל, מייל, ליברות וכדומה. ובמיוחד, כדי למנוע בלבול, יש להבחין כי טון אנגלי/אמריקני (2,000 ליברות=907 ק"ג) אינו שווה לטון מטרי (1,000 ק"ג)!
כפי שמופיע במקור האנגלי, כשמתייחסים למטוס כותבים קודם את הסימון המספרי ואחר כך את השם, דהיינו: C-47 דקוטה, ולא בסדר הפוך; וקודם את שם היצרן ואחר כך את שם המטוס, דהיינו: סופרמארין ספיטפייר, ולא בסדר הפוך. וראוי להקפיד לרשום בעברית את שמו המלא של המטוס בדיוק כפי שמופיע במקור האנגלי, ולא "לשכוח" כמה מילים בדרך (כמו דרגון, במקום דרגון ראפיד; או אוויה Me-109, במקום: אוויה S-199 - הדגם הצ'כי של ה-Me-109).
למרות החסרונות והשגיאות, נהנינו מאוד לקרוא את ספרו של רוברט גנדט על טייסי המח"ל במלחמת העצמאות - יותר בגרסה האנגלית המקורית, ופחות בתרגום הלקוי בעברית. הספר מומלץ בחום.
גרסה אלקטרונית של המקור האנגלי Angels in the sky ניתן לרכוש באמזון בפורמט Kindle במחיר של 9.99 דולר בלבד. לאחרונה הופיע גם תרגום של הספר בצרפתית: Les premiers ailes d'Israel.